טוויסט בעלילה היא הפינה השבועית שבה אני נותנת במה לאנשים עם סיפורי קריירה מעניינים – כדי להראות שבקריירות תמיד אפשר לשנות כיוון, גם כשזה נראה בלתי אפשרי. אני מאמינה שהסיפורים האלה חשובים במיוחד בתקופה הזו, של פיטורים והמון שאלות וספקות לגבי "מה הלאה", ושהם עשויים לתת תקווה ואופטימיות.
הפרק הראשון בפינה: הסיפור של עמרי לפידות, יוצר קומיקס אינטראקטיבי.
איפה אתה נמצא היום?
היום אני יוצר קומיקס אינטראקטיבי. כותב, מאייר, מתכנת, משווק ועובד עם פרילנסרים שמשלימים את המקומות בהם אני חלש או פחות יעיל. אני לא מנהל אנשים, אין לי עובדים, אני עובד מהבית ולא נוסע לשום משרד. קם בלי שעון, עובד עד חצות פלוס מינוס, ישן שנ"צ, עובד שבעה ימים בשבוע. אין לי פגישות או אימיילים, וגם לא לקוחות במובן הרגיל של המילה, של אנשים שצריכים ממך שירות והם יפנו אלייך עד שתתן להם אותו. אין "מערכת" שתוציא אותי בבוקר מהמיטה. אין כוח חיצוני שדוחף אותי קדימה (כמו מנהלים או לקוחות). מה שאני לא אדחוף, מה שאני לא אקדם, לא יקרה.
מה היה הטוויסט בעלילה שלך?
פוטרתי במאי 2023, וביולי עדיין לא מצאתי עבודה. והבנתי שאני לא בטוח שגם אמצא. תוכנית ב' שלי כבר הייתה הרבה שנים בתכנון, אבל לא ידעתי אם אי פעם באמת אממש אותה. אחרי ארבעה חודשים החלטתי, בסיוע של מישהי שנתנה דחיפה… שאני מוציא את תוכנית ב' מהמגירה: לא אהיה שכיר, לא אהיה איש צוות בנושאת מטוסים, אבנה לי סירת דיג קטנה ואשוט בה לבד.
איזו דמות הייתה צריכה למות כדי שיקרה הטוויסט? אילו ויתורים נאלצת לעשות?
כלב המזחלת מת.
עבור שכירים, אני אוהב להשתמש בדימוי של כלבי מזחלות, ואני לא משתמש בו בבוז או בהקטנה. כלבי המזחלת בצפון הם לא עבדים. האדם שיושב על המזחלת חשוף כמוהם לקור ולרוח, והוא דואג להם ומאכיל אותם ומטפל בהם. הם רצים כל היום עם החברים שלהם, תמיד שייכים לקבוצה וביחד הם משיגים דברים שלא יוכלו לעשות לבד. החיים של כלבי מזחלת הם לא רעים בכלל. ופתאום אני מבין שאני לא הולך לחפש להקה חדשה, ולא יהיה מי שיגיד לי לאן לרוץ ומי שיאכיל אותי. לבד אצטרך לדאוג לדברים האלה. רק אני ומרחבי הצפון.
הסצינה שירדה בעריכה – מה הרגע הכי קשה / מביך שחווית בדרך?
בדרך להשקה יש הרבה משימות. צ'קליסט עצום של דברים שצריך לעשות עד הפרסום/אקזיט/השקה וכו'. כל עוד המשימות האלו לא גמורות, אנחנו "מוגנים" מהמציאות. המשימות הן חומה. הפרויקט עוד בעבודה, לא נחשף למציאות ולא צריך לענות על השאלה הגדולה אם הוא יצליח או לא. אבל ככל שהצ'קליסט הולך ומתמלא והחומות שמפרידות בין "פרויקט בעבודה" ל"מציאות" הולכות ומתפוררות, גובר גם הפחד. אולי זה לא יצליח? אולי לא יקנו? אולי לא יהיו לי לקוחות? אולי זה לא באמת מוכן? ואז התהליך שאמור להיות לכאורה הכי מרגש וקל, המשימות האחרונות לפני ההשקה, הוא בעצם הרבה יותר מפחיד וקשה ממה שזה נראה מבחוץ.
מה התחושות שלך היום?
האושר הוא לא בינארי. זו לא איזו פסגה שברגע שהעפלת אליה, שם אתה גר. יש רגעים של אושר כשכיר, ויש רגעים של אושר כעצמאי. אני אסיר תודה על כך שלמרות שפוטרתי בגיל חמישים, הסיפור שלי לא נהיה חרא כמו סיפורים דומים. אני ממשיך לפרנס את המשפחה שלי, אני יוצר ומתפתח ובעצם המצאתי את עצמי מחדש במלוא מובן המילה.
אני חי היום חיים שלא מתאימים לכל אחד. כמעט בלי קולגות, בלי לצאת מהבית (לעבודה), והכי חשוב: הידיעה שאין שום "מערכת", שום "מכונה" שדוחפת אותך קדימה. כשאתה שכיר, גם אם אין לך המון מוטיבציה ביום ספציפי, המיילבוקס ימשוך אותך קדימה. מישהו ישאל מה עם ה-זה. יש דדליין שמתקרב. יש לקוחות שפתחו קריאה. היום אני חי חיים בלי אף משיכה קדימה למעט האופן בו אני דוחף את עצמי. זאת תחושה של חירות אמיתית, עם כל היתרונות העצומים שלה, אבל אני לא עיוור לחסרונות.
ונסיים בספוילר – מה הטיפ שלך למי שנמצא.ת לפני טוויסט בעלילה?
להתכונן לשינוי מראש. אם אפשר: שנים מראש. אם אפשר: כל עוד אתה מקבל משכורת. וזה אומר במשך שנים להשקיע כמעט את כל הזמן הפנוי שלך ב"תוכנית ב'": שבתות, ערבים, סופי שבוע. לוותר על אחוזים ניכרים מהזמן הפנוי שלך, כדי שכאשר תידרש לתוכנית המגירה היא תהיה מוכנה, או קרובה למוכנה. אני לא מומחה לשלב ב', אבל אני מנחש שאנשים מדמיינים שהם גם יכינו אותו וגם וישיקו אותו כאשר החרב תהיה להם על הצוואר, וזו נראית לי טעות. זה פשוט לא מספיק זמן, וקשה לקבל החלטות בקור רוח כאשר הפיצויים ממקום העבודה הקודם נגמרו.
על עמרי: יוצר קומיקס אינטראקטיבי. הפוסט של עמרי ששרף את הלינקדאין מופיע ממש כאן.
רוצה לספר לי על הטוויסט שלך, או שאת.ה באמצע טוויסט ומחפש.ת ליווי? אני כאן.
טלי סלונים | ta**************@***il.com | 054-7100045
"
האושר הוא לא בינארי. זו לא איזו פסגה שברגע שהעפלת אליה, שם אתה גר. יש רגעים של אושר כשכיר, ויש רגעים של אושר כעצמאי.
"
האושר הוא לא בינארי. זו לא איזו פסגה שברגע שהעפלת אליה, שם אתה גר. יש רגעים של אושר כשכיר, ויש רגעים של אושר כעצמאי.
No comment