מעיתונאי, מנהל שיווק ופיתוח עסקי ופאונדר
ליועץ אסטרטגי לשיווק וסטוריטלינג

איפה אתה נמצא היום?

אני עוזר למומחים בתחומם להעלות את רמת השיווק לרמת המקצועיות שלהם, באמצעות שיטה ייחודית. אני מדבר על זה בספר שלי "כשהמוצר לא מוכר את עצמו".

האויב הוא האמירה "אם אני טוב, העובדות ידברו בעד עצמן". זה משפט נוראי שגורם להרבה אנשים מצוינים לפספס בענק את הפוטנציאל שלהם, וזאת הסיבה שחלקנו רואים מתחרים פחות טובים זוכים ביותר עסקאות.

למדתי משפטים, אבל גיליתי שעבודה של עורך דין היא לא בשבילי.

הייתי עיתונאי שוק הון של גלובס, וישבתי מול סמנכ"לי כספים של חברות ענק וחשבתי לעצמי: אין להם מושג איך להציג את הסיפור של החברה.

עבדתי בתפקידי פיתוח עסקי ושיווק בהייטק, כשכולם העמידו פנים שמה שצריך לעשות זה להציג את פרטי המוצר ולהראות שאתה טוב מהמתחרה, ולא שינה לאף אחד שרוב החברות הכי מצליחות בהייטק ובכלל, לא מוכרות את המוצר הכי טוב.

עזרתי לסטרטאפים לגייס כסף.

הייתי שותף לייסוד כמה חברות ואפילו מכרתי אחת.

הייתי שותף להקמת קרן הון סיכון בינלאומית.

כתבתי 4 ספרים, והעברתי יותר מ-400 הרצאות וסדנאות.
על הנייר, כל אחת מאלה קריירה שונה.

בפועל בכל אחת מהן עשיתי פחות או יותר את אותו דבר: עזרתי להציג פרשנות אחרת לאותן עובדות.
או בקיצור, סטוריטלינג..

מה היה הטוויסט בעלילה שלך?

נהגתי להביט על הקריירה שלי בתור בלאגן של מישהו שיש לו המון הזדמנויות והמון תחומי עניין.
אבל יום אחד, ישבתי לשיחה עם מי שהיה לקוח שלי בזמנו, אורי לוין, מייסד שותף בווייז ומוביט.
אמרתי לו שאני צריך פרספקטיבה של מישהו מהצד, שיכוון אותי במה להתמקד כי הרגשתי שאני עושה יותר מדי דברים.
הוא שאל אותי, "במה אתה טוב?"
חשבתי קצת והתחלתי למנות את היכולות שלי "למשל, סטוריטלינג…"
והוא חתך אותי "אז זהו זה. תעשה את זה".
"אבל יש לי עוד דברים שאני יודע, לא נתת לי להגיד" הסברתי.
והוא חייך אלי ואמר "אבל סטוריטלינג אמרת ראשון".."

איזו דמות הייתה צריכה למות כדי שיקרה הטוויסט? אילו ויתורים נאלצת לעשות?

הדמות של מי שיודע לעשות הרבה דברים. זה נשמע כמו יתרון, ובמשך שנים זה גם היה יתרון.

זה סוג של אובססיה או סקרנות, להבין דברים, לדעת, ללמוד. בכל מקום שנכנסתי אליו הייתי צריך לדעת קצת מהכל. גם בתור ילד, כשעבדתי בתור שליח בפיצה, רציתי להבין איך הם מכינים פיצה, כמה פוד-קוסט יש להם, והצעתי להם רעיונות לשיפור העסק.
הבעיה מתחילה כשמציגים את עצמך ככה. אתה בעצם מבקש מהאדם שמולך לעשות את העבודה במקומך: לקחת את הרשימה, להבין מה רלוונטי לו, ולהחליט בשבילך במה אתה טוב.
אף אחד לא עושה את זה.
אנשים לא מוכנים לעבוד קשה כדי להבין מה אתה.
היכולות שלי לא נעלמו, אבל רואים אותן לקוחות שמגיעים ממגוון תעשיות, שיווק תרופות, פיננסים, טכנולוגיה B2B או נדל"ן, ורואים שאני מכיר את הניואנסים של התעשייה, שאני מבין את האתגרים שלהם ויודע לייצר סטוריטלינג שמדבר לקהל שלהם.
זה לא רע לדעת הרבה דברים, אבל זה רע להציג את עצמך ככזה.

הסצינה שירדה בעריכה – מה הרגע הכי קשה / מביך שחווית בדרך?

החלק של השיחה עם אורי לוין שאני בדרך כלל לא מספר: ביקשתי ממנו פרספקטיבה. קיבלתי אותה במשפט אחד. והדבר הראשון שעשיתי היה לריב איתה.
הסברתי לו שיש לי עוד דברים שאני יודע, שהוא לא נתן לי לסיים, שהוא לא מכיר את התמונה המלאה.

מבחוץ זאת נראתה שיחה לא פשוטה, בגלל שהתווכחתי.
אבל מאז למדתי כמה דברים, ואחד מהם, הוא שאתה לא יכול לקבל רעיון באמת, אם לא התנגדת אליו בהתחלה.

מה שבא בקלות, באותה הקלות נעלם.

מה התחושות שלך היום?

אני חושב שהטוויסט האמיתי שלי, לא היה בקריירה, אלא בדרך שבה הסתכלתי על מה המהות של העשייה שלי.
במקום לדבר על רשימת פעולות שאני מבצע, אני מדבר על המהות של מה שאני עושה, על רעיון מסדר, עקרון אחד שמנחה אותי.
במשך שני עשורים, הייתי מסוג האנשים שחשבו שהעובדות מדברות בעד עצמן, שהאמינו שצריך לעבוד בשקט ולתת להצלחה לעשות את הרעש, עד שהבנתי ש"אם אני אחכה שבסוף אני אצליח", אני אגלה שהסוף זה כשמתים. ואני רציתי להצליח לפני שאני מת.