טוויסט בעלילה היא הפינה השבועית שבה אני נותנת במה לאנשים עם סיפורי קריירה מעניינים – כדי להראות שבקריירות תמיד אפשר לשנות כיוון, גם כשזה נראה בלתי אפשרי. אני מאמינה שהסיפורים האלה חשובים במיוחד בתקופה הזו, של פיטורים והמון שאלות וספקות לגבי "מה הלאה", ושהם עשויים לתת תקווה ואופטימיות.
והיום בפינה: הסיפור של ים רגב, יזם עם אקזיט, מנכ"ל וסמנכ"ל שיווק בעברו, וכיום יועץ שיווק לסטארטאפים בשלבים מתקדמים ומשקיע.
איפה אתה נמצא היום?
היום אני יועץ שיווק לסטארטאפים בשלבים מתקדמים – מלווה בערך 90 חברות, רובן בשלב שבו הן מנסות לשבור את תקרת ההכנסות ולצמוח הלאה, ובמקביל אני בונה גוף השקעות משלי.
אבל ההבדל הכי גדול ממה שהייתי פעם הוא לא התפקיד. במשך עשרים שנה הייתי זה עם הידיים על ההגה – סמנכ”ל שיווק, מנכ”ל, מייסד. ניהלתי מחלקות של מאה אנשים ותקציבים של עשרות מיליונים. היום אני מרוויח דווקא מ-לא לגעת בהגה. אני מביא את המפה, והמנכ”ל או מוביל עסקי אחר הוא זה שנוהג.
עברתי מלהימדד על מה שאני בונה, ללהימדד על מה שאחרים מצליחים לבנות בלעדיי. זה שינוי הרבה יותר גדול ממה שהוא נשמע, כי הוא כולל את כל מה שלשיטתי מרכיב בנאדם ושאי אפשר להפריד – הפן האישי, הפן המקצועי והפן המקצועני. כל אלה ביחד מרכיבים מוביל באופן ספציפי ואדם באופן כללי, וכשמפרקים את הדברים באופן כזה, אפשר לבנות תשתית מותאמת לכל אדם וחברה.
הסבר קצר – הצד האישי הוא די מובן מאליו, הצד המקצועי משקף את המקצוע שלנו – אנשי HR, אנשי שיווק וכן הלאה. הצד המקצועני קשור לאיזה מובילים אנחנו, מהן המיומנויות הרכות שלנו כאנשי מקצוע – הנהגה, השפעה, ניהול פרויקטים, תשוקה עסקית, תפיסת התפקיד, הבנת רוחב ועומק האחריות וכן הלאה.
מה היה הטוויסט בעלילה שלך?
אצל הרבה מהאנשים הטוויסט מגיע מנפילה – פיטורים, משבר, מבוי סתום. אצלי הוא הגיע דווקא מהפסגה.
הגעתי לכל מה שילד שאמרו עליו שלא יצליח בלימודים אמור לרצות – סמנכ”ל שיווק בפעם הרביעית, אקזיט, ניהול של מאה+ אנשים, המספרים הכי גבוהים שעשיתי. ודווקא שם הרגשתי ריק. הבנתי שאני מטפס מהר על הסולם הנכון, שמוצמד לקיר הלא נכון.
הרגע המדויק היה כשתפסתי את עצמי עושה עוד ועוד מאותו דבר שכבר עבד – רק כדי להרגיש בטוח.
אני לא אשכח אף פעם את ההרגשה של עוד פעם להגיע ברכבת, ללחוץ על אותו כפתור במעלית, לשלוח את היד לאותה ידית, להגיד בוקר טוב לכולם ולשים ידיים על המקלדת ולהתחיל לדלוור. אני גם לא חושב שהייתי ממש ממש טוב בזה – לדעתי הייתי סבבה לכל היותר. עם שינויים גדולים בשוק וענקיים בלב, החלטתי לעצור הכל. התפטרתי, שבועיים לאחר מכן נולדה לי הילדה הרביעית שהייתה פגה, ותוך כדי קנגורו בפגייה במשך חודש, כשהלב שלה בגודל ציפורן דופק לי על החזה, הבנתי ש:
- אני לא רוצה לנהל יותר אנשים
- לא רוצה לנהל P&Lים שהם לא שלי
- לא רוצה שוב להיות יזם ולבנות משהו מאפס כולל גיוס כספים
- לא רוצה לבנות משהו ממיליון למאה מיליון וגם לא מעבר לזה, למרות שהיו הצעות
דווקא את ההחלטה של מה שאני עושה ב-4 השנים האחרונות קיבלתי בשיטת השלילה.
מה „שנותר” לי זה להיות יועץ שיווק. ובטוח שלא סמנכ”ל שיווק זמני, ובטח שלא סמנכ”ל שיווק במשרה חלקית, כי שני אלה הם בדיוק מה שלא רציתי לעשות יותר. כיועץ אתה לא אופרטור – אתה המאפשר, המאיץ, המדייק, אבל אתה לא מקבל ההחלטות ואתה לא משקף פונקציה אופרטיבית בחברה. אתה בונה את אלו שמולך, ומזריק לתוך הארגון ידע, מיומנויות, רשת קשרים ובעיקר מתודולוגיות שעוזרות לחברות שלך להשיל את העור הישן, הקטן והלא רלוונטי שעזר להן עד כה, ולהרים משהו שהוא פי 100 ממה שעשו עד כה בפן העסקי-שיווקי.
איזו דמות הייתה צריכה למות כדי שיקרה הטוויסט? אילו ויתורים נאלצת לעשות?
„האיש עם הידיים על ההגה”. זה שחייב להיות בכל חדר, שהכול חייב לעבור דרכו, שהאגו שלו קשור לזה שהוא זה שעושה.
הייתי צריך להרוג את מי שחייב להיות מוביל השיווק הכי חכם בחדר – כדי להפוך למי שמחכים את החדר. במשך שנים הכוח שלי היה לעשות. הוויתור היה להבין שהערך הכי גדול שלי הוא דווקא ב-לא לעשות, אלא ב-לאפשר לאחרים לעשות טוב ממני.
ואת היכולת לשחרר שליטה לא למדתי בעבודה. למדתי אותה בבית.
הסצינה שירדה בעריכה – מה הרגע הכי קשה / מביך שחווית בדרך?
כל הזמן חייתי עם הדיסלקציות שלי.
אני דיסלקט, עם ADHD, נשרתי מהאוניברסיטה. קורא לאט, שוכח מילים באמצע משפט. ובמשך שנים עמדתי מול אלפי אנשים, הצגתי לדירקטוריונים, ניהלתי תקציבי ענק – כשבפנים רץ קול אחד: „עוד רגע הם יבינו שאתה לא באמת חכם מספיק, שאתה מתחזה.”
היו לילות, בשיא ההצלחה, שישבתי לבד מול המסך ב-2 בלילה וקראתי מייל אחד 11 פעמים כי לא הייתי בטוח שהבנתי אותו נכון, ופחדתי לשלוח. אף אחד לא ראה את זה. כלפי חוץ הייתי הסמנכ”ל הבטוח בעצמו.
והרגע הכי מפחיד לא היה כישלון. הוא היה היום שבו עזבתי את הכול והצגתי את עצמי בלי שום חברה מאחורי השם – בלי כרטיס ביקור, בלי לוגו, רק „ים”. פתאום הילד מהמשק בכפר יהושע, שכל חייו פחד שיגלו אותו, נשאר רק עם עצמו. זה היה מבעית. וזה היה הדבר הכי משחרר שעשיתי.
מה התחושות שלך היום?
אני מרגיש פחות חשוב מתמיד – ומעולם לא הרגשתי טוב יותר. והאמת, אני עדיין באמצע הטוויסט: גוף ההשקעות עוד נבנה, הפרק הבא עוד לא נכתב, ולמדתי להיות בסדר עם זה. עם זאת אני פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומשתף שם כל מה שעובר עליי – מענייני משפחה, דרך כישלונות והצלחות ועד קצת נונסנס באינסטגרם. אני מוזמן ללא מעט פאנלים וראיונות, ומבחינתי פעילויות כאלה הן הפסיכולוג שמעולם לא היה לי – שם הכול נפרק.
ואם יש דבר אחד שנתן לי את הביטחון לקפוץ שוב ושוב, הוא לא הגיע מהעבודה. הוא הגיע מהבית.
כל מה שאני יודע על גמישות למדתי מיעלי, אשתי – מהדרך שבה שנינו מתאימים את עצמנו אחד לשנייה כבר 26 שנים, לא פעם אחת אלא כל הזמן, מחדש. הגמישות הזאת, היכולת להשתנות בלי לאבד את מי שאתה, היא אולי ההבדל הכי גדול בין מי שנתקע למי שממשיך לצמוח. וזה נכון בזוגיות בדיוק כמו בקריירה.
עכשיו קחו את זה ותכפילו בארבע – ארבע בנות. כל אחת מלמדת אותי מחדש שאין נוסחה אחת, שצריך להקשיב, להתכופף, ולהמציא את עצמך שוב. זאת הייתה האקדמיה האמיתית שלי.
ונסיים בספוילר – מה הטיפ שלך למי שנמצא.ת לפני טוויסט בעלילה?
הטוויסט הכי גדול הוא לא להוסיף עוד תפקיד, עוד תואר, עוד הישג. הוא לוותר על הצורך להיות הגיבור של הסיפור.
רובנו מחכים לרגע שבו „נהיה מוכנים”. אני לא הייתי מוכן אף פעם – לא כשנשרתי, לא כשהקמתי, לא כשעזבתי. פשוט קפצתי, והתאמתי את עצמי תוך כדי תנועה.
אל תחכו להרגיש בטוחים, כי זו נקודה שכל הזמן מתרחקת – ביטחון עצמי, ביטחון במוצר שלי, ביטחון בשירות שאני נותן וכן הלאה. תהיו גמישים. שם מתחיל הפרק הבא, וישר קופצים עליו, כי תכלס ממה שאני למדתי – כשמוכנים זה כבר מאוחר מדי, וככה ההזדמנות מתרחקת, השוק משתנה, הצורך והרצון ננעלים. ברגע כזה של מקסימום שליטה דווקא לוקח יותר זמן להשיג את המטרה האמיתית והנכונה שלנו.
על ים: יזם לשעבר עם אקזיט, 4 פעמים סמנכ”ל שיווק ו-3 פעמים מנכ”ל, שהפך ליועץ שיווק ומשקיע. מלווה היום 90+ סטארטאפים בשלבים מתקדמים ובונה כלי השקעות. דיסלקט, דיסגרף, ADHD, נשר מהאוניברסיטה, גדל במשק כמושבניק. נשוי ליעל אודם ואבא לארבע בנות.
שוקל.ת שינוי כיוון בקריירה?
כך נראה תהליך אימון קריירה איתי
רוצה לספר לי על הטוויסט שלך, או שאת.ה באמצע טוויסט ומחפש.ת ליווי? אני כאן.
טלי סלונים-שפט | ta**************@***il.com | 054-7100045
"
"הבנתי שאני מטפס מהר על הסולם הנכון, שמוצמד לקיר הלא נכון."
"
"הבנתי שאני מטפס מהר על הסולם הנכון, שמוצמד לקיר הלא נכון."


No comment